אפילפסיה היא מחלה נוירולוגית כרונית המתבטאת בנטייה לפרכוסים חוזרים בעקבות פעילות חשמלית חריגה במוח. היא יכולה להופיע בכל גיל ולהתבטא בדרכים שונות מאוד: מבהייה קצרה או תחושה מוזרה ועד לאובדן הכרה, נוקשות ורעידות של הגוף.
כ־50 מיליון אנשים ברחבי העולם חיים עם אפילפסיה, והיא נחשבת לאחת המחלות הנוירולוגיות הנפוצות בעולם. עם זאת, חשוב לדעת כי באמצעות אבחון נכון וטיפול מתאים, עד כ־70% מהמתמודדים עשויים להגיע לשליטה בפרכוסים ואף לחיות ללא התקפים לאורך זמן.
פרכוס בודד אינו בהכרח מעיד על אפילפסיה. חום גבוה, ירידה ברמת הסוכר, חוסר איזון במלחים, פגיעת ראש, זיהום או תגובה לתרופה עלולים גם הם לגרום לפרכוס. לכן לאחר אירוע ראשון חשוב לפנות לבדיקה רפואית ולא לנסות לקבוע את האבחנה באופן עצמאי.
מהי אפילפסיה ומה קורה במוח בזמן פרכוס?
תאי העצב במוח מתקשרים באמצעות אותות חשמליים וכימיים. בזמן פרכוס מתרחשת התפרצות חריגה ומוגברת של פעילות חשמלית בקבוצה של תאי מוח. אופי התסמינים תלוי באזור שבו הפעילות מתחילה ובמידת ההתפשטות שלה.
הפרכוס עשוי להשפיע על התנועה, התחושה, הראייה, השמיעה, הזיכרון, ההתנהגות או רמת ההכרה. לכן לא כל פרכוס נראה כמו רעד של כל הגוף, ולעיתים הוא מתבטא רק בבלבול זמני, בתנועות חוזרות או בחוסר תגובה קצר.
לפי הסיווג הבינלאומי המעודכן משנת 2025, פרכוסים מחולקים לארבע קבוצות עיקריות:
- פרכוס מוקדי: מתחיל באזור מסוים או בצד אחד של המוח.
- פרכוס כללי: מערב רשתות בשני צדי המוח.
- פרכוס שמקורו אינו ידוע: אין מספיק מידע כדי לקבוע אם הוא מוקדי או כללי.
- פרכוס שאינו מסווג: אין מספיק מידע לתיאור מדויק של האירוע.
סוגי פרכוסים באפילפסיה
פרכוס מוקדי
פרכוס מוקדי מתחיל באזור מוגדר במוח. האדם עשוי להישאר בהכרה מלאה, לחוות ירידה במודעות או לא לזכור את האירוע לאחר מכן.
התסמינים האפשריים כוללים:
- תנועות או קפיצות שרירים ביד, ברגל או בפנים
- תחושת נימול או עקצוץ
- ריח, טעם או צליל שאינם קיימים במציאות
- תחושה חזקה של דז׳ה וו
- פחד, שמחה, עצב או בחילה ללא סיבה ברורה
- בהייה וחוסר תגובה
- תנועות חוזרות, כגון מצמוץ, לעיסה או משיכה בבגדים
חלק מהאנשים חווים לפני הפרכוס תחושה מקדימה המכונה לעיתים אאורה. למעשה, אאורה עשויה להיות חלק מפרכוס מוקדי ולא רק אזהרה לכך שפרכוס עומד להתחיל.
פרכוס כללי
פרכוסים כלליים מערבים את שני צדי המוח ויכולים להופיע בכמה צורות:
- פרכוס ניתוק: בהייה פתאומית ואובדן תגובה למשך שניות ספורות, לעיתים עם מצמוץ או תנועות קטנות.
- פרכוס טוני: נוקשות פתאומית של השרירים, שעלולה לגרום לנפילה.
- פרכוס אטוני: אובדן פתאומי של מתח השרירים, נפילת הראש או קריסה.
- פרכוס מיוקלוני: קפיצות שרירים קצרות ומהירות.
- פרכוס קלוני: תנועות קצביות וחוזרות של הגפיים.
- פרכוס טוני־קלוני: נוקשות של הגוף, אובדן הכרה ולאחר מכן רעידות וקפיצות חוזרות.
לאחר פרכוס טוני־קלוני האדם עשוי להיות מבולבל, עייף, כאוב או זקוק לשינה. ההתאוששות יכולה להימשך דקות ולעיתים זמן רב יותר.
מהם התסמינים האפשריים של אפילפסיה?
התסמינים משתנים לפי סוג הפרכוס והאזור במוח שבו הוא מתרחש. אצל אותו אדם נוטים הפרכוסים להופיע בדרך דומה, אך לעיתים יכולים להיות כמה סוגים שונים של אירועים.
סימנים אפשריים כוללים:
- אובדן הכרה או ירידה במודעות
- בהייה וחוסר תגובה
- בלבול זמני
- נוקשות או רעד בגוף
- נפילה פתאומית
- תנועות חוזרות ולא רצוניות
- שינוי פתאומי בראייה, בריח, בטעם או בשמיעה
- תחושה בלתי מוסברת של פחד, חרדה או דז׳ה וו
- אובדן שליטה בשלפוחית השתן
- כאב ראש, עייפות או בלבול לאחר האירוע
לא כל התסמינים מופיעים בכל פרכוס. צילום בטוח של האירוע או תיאור מדויק של מה שהתרחש לפניו, במהלכו ואחריו עשויים לסייע לצוות הרפואי באבחון.
מה גורם לאפילפסיה?
בכמחצית מהמקרים לא ניתן לזהות גורם מדויק לאפילפסיה. במקרים אחרים ניתן לקשר אותה לשינויים מבניים במוח, לגורמים גנטיים, לזיהומים, למחלות מטבוליות או לפעילות חריגה של מערכת החיסון.
הגורמים האפשריים כוללים:
- נטייה או תסמונת גנטית
- פגיעת ראש משמעותית
- שבץ מוחי
- גידול או מום מבני במוח
- דלקת קרום המוח או דלקת מוח
- חוסר חמצן סביב הלידה
- הפרעה בהתפתחות המוח
- מחלות מטבוליות או חיסוניות מסוימות
גורמי סיכון אינם מבטיחים שהמחלה תתפתח. לדוגמה, לחץ דם גבוה עלול להגדיל את הסיכון לשבץ, ושבץ מוחי עשוי בהמשך להוביל להתפתחות פרכוסים ואפילפסיה.
כיצד מאבחנים אפילפסיה?
האבחון נעשה בדרך כלל בידי נוירולוג או נוירולוגית ומתבסס על תיאור האירועים, ההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית ובדיקות עזר. אירוע יחיד אינו תמיד מספיק לאבחנה, במיוחד כאשר קיים גורם זמני שיכול להסביר אותו.
הבדיקות האפשריות כוללות:
בדיקת EEG
בדיקת אלקטרואנצפלוגרם, או EEG, מודדת את הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המוצמדות לקרקפת. היא עשויה לזהות דפוסים התומכים באבחנה ולסייע בקביעת סוג הפרכוס.
בדיקת EEG תקינה אינה שוללת בהכרח אפילפסיה, מכיוון שהפעילות החריגה לא תמיד מופיעה בזמן הבדיקה.
בדיקות הדמיה
בדיקת MRI מוח מאפשרת לחפש שינויים מבניים, צלקות, גידולים או אזורים אחרים שעלולים לגרום לפרכוסים. בדיקת CT עשויה להתבצע במצבי חירום או כאשר יש צורך בבדיקה מהירה.
במקרים מורכבים אפשר להשתמש בבדיקות מתקדמות יותר, כגון ניטור וידאו־EEG, PET, SPECT או בדיקות המיועדות למיפוי אזורי השפה והזיכרון לפני ניתוח.
בדיקות דם ובדיקות גנטיות
בדיקות דם יכולות לזהות זיהומים, הפרעות ברמות הסוכר והמלחים או מצבים אחרים העלולים לגרום לפרכוס. בדיקות גנטיות עשויות להתאים כאשר קיים חשד לתסמונת אפילפטית תורשתית.
איך מטפלים באפילפסיה?
מטרת הטיפול היא להפחית את תדירות הפרכוסים, למנוע פציעות ולשפר את איכות החיים. סוג הטיפול נקבע לפי סוג הפרכוסים, הגיל, מצב הבריאות, תופעות הלוואי ושיקולים אישיים נוספים.
תרופות נגד פרכוסים
הטיפול המרכזי הוא תרופות נגד פרכוסים, המכונות לעיתים תרופות אנטי־אפילפטיות. התרופה נבחרת בהתאם לסוג הפרכוס ולמאפיינים האישיים של המטופל או המטופלת.
תופעות לוואי אפשריות כוללות עייפות, סחרחורת, חוסר יציבות, שינויים במצב הרוח או קשיי ריכוז. חשוב לעדכן את הצוות הרפואי על כל תופעה חריגה.
אין להפסיק תרופה נגד פרכוסים, לדלג על מנות או לשנות מינון ללא הנחיה רפואית. הפסקה פתאומית עלולה לגרום לחזרת פרכוסים ואף לפרכוס ממושך ומסוכן. אפשר לשקול הפחתה הדרגתית רק לאחר תקופה מתאימה ללא פרכוסים ובהתאם להערכת הצוות המטפל.
ניתוח וטיפולי גירוי
כאשר שתי תרופות מתאימות אינן מצליחות להשיג שליטה מספקת, ייתכן שמדובר באפילפסיה עמידה לטיפול. במקרים מתאימים ניתן לשקול ניתוח להסרת האזור שממנו מתחילים הפרכוסים.
אפשרויות נוספות כוללות גירוי עצב הוואגוס, גירוי מוחי עמוק או מערכת המזהה פעילות חריגה ומגיבה בגירוי חשמלי. התאמת טיפולים אלה דורשת הערכה במרכז המתמחה באפילפסיה.
תזונה קטוגנית
תזונה קטוגנית עשירה בשומן ודלה מאוד בפחמימות עשויה להפחית פרכוסים אצל חלק מהמטופלים, בעיקר במקרים מסוימים של אפילפסיה עמידה.
זוהי תוכנית טיפול רפואית ולא דיאטה שמומלץ להתחיל לבד. יש לבצע אותה רק בהנחיית צוות מומחה ובמעקב של דיאטן או דיאטנית קלינית, כדי למנוע חסרים תזונתיים וסיבוכים.
מה עושים כאשר אדם חווה פרכוס?
בזמן פרכוס חשוב להישאר רגועים, להגן על האדם מפגיעה ולמדוד את משך האירוע.
יש לפעול כך:
- הרחיקו חפצים חדים או מסוכנים.
- הניחו פריט רך מתחת לראש.
- שחררו בגד הדוק סביב הצוואר.
- אל תנסו לעצור בכוח את תנועות הגוף.
- אל תכניסו לפה אצבעות, כפית או חפץ אחר.
- אל תציעו אוכל, שתייה או תרופה דרך הפה עד להתאוששות מלאה.
- לאחר שהרעידות נפסקו, השכיבו את האדם בעדינות על הצד.
- הישארו לידו ודברו אליו ברוגע.
- מדדו את משך הפרכוס ושימו לב לתסמינים שהופיעו.
מתי צריך לחייג מיד 101 למד״א?
יש להזעיק עזרה רפואית כאשר:
- זהו הפרכוס הראשון הידוע של האדם.
- הפרכוס נמשך יותר מחמש דקות.
- מתחיל פרכוס נוסף לפני חזרה מלאה להכרה.
- האדם מתקשה לנשום או אינו מתעורר.
- התרחשה פציעה משמעותית.
- הפרכוס התרחש במים.
- האדם בהיריון או מתמודד עם מצב רפואי המחייב זהירות מיוחדת.
- משך הפרכוס ארוך מהרגיל לפי תוכנית הטיפול האישית.
האם אפשר למנוע אפילפסיה?
לא ניתן למנוע את כל סוגי האפילפסיה, במיוחד כאשר הגורם אינו ידוע או גנטי. עם זאת, ארגון הבריאות העולמי מעריך שחלק מהמקרים ניתנים למניעה באמצעות הפחתת פגיעות ראש, טיפול בזיהומים ומניעת שבץ מוחי.
צעדים מעשיים כוללים:
- חבישת קסדה ברכיבה ובעבודה בסיכון
- שימוש בחגורת בטיחות
- איזון לחץ דם, סוכר וכולסטרול
- הימנעות מעישון ומצריכת אלכוהול מופרזת
- קבלת חיסונים בהתאם להמלצות
- טיפול מהיר בזיהומים ובמצבים רפואיים משמעותיים
- מניעת נפילות ופגיעות ראש בבית ובעבודה
חיים עם אפילפסיה
רוב האנשים עם אפילפסיה יכולים לנהל חיים פעילים, ללמוד, לעבוד, לקיים קשרים ולעסוק בפעילות גופנית מתאימה. ניהול נכון כולל נטילת תרופות באופן עקבי, מעקב רפואי וזיהוי מצבים שעשויים להגביר את הסיכון לפרכוס.
מומלץ:
- לישון בשעות קבועות ולהימנע מחוסר שינה
- לנהל יומן פרכוסים
- להימנע מדילוג על תרופות
- להתייעץ לפני שימוש בתרופה או תוסף חדש
- להיזהר בשחייה, ברחצה, בגובה וליד אש
- לשתף אדם קרוב בהנחיות לעזרה ראשונה
- לשאת כרטיס או צמיד רפואי
חרדה, דיכאון, קשיי זיכרון וסטיגמה חברתית יכולים ללוות את ההתמודדות עם המחלה. חשוב לשוחח עליהם עם הצוות המטפל, משום שגם ההיבטים הנפשיים והחברתיים הם חלק מהטיפול הכולל.
אפילפסיה ונהיגה בישראל
פרכוסים עלולים לסכן את האדם ואת משתמשי הדרך. בישראל, כשירות הנהיגה נבחנת בהתאם למצב הרפואי ולהערכת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים.
אין לנהוג לאחר פרכוס או שינוי במצב הרפואי ללא קבלת הנחיה רפואית ואישור מתאים. משך התקופה ללא נהיגה והדרישות לחידוש הרישיון עשויים להשתנות לפי סוג הפרכוסים, הטיפול והנסיבות האישיות.
מהו מוות פתאומי בלתי צפוי באפילפסיה?
מוות פתאומי בלתי צפוי באפילפסיה, המכונה SUDEP, הוא סיבוך נדיר שבו אדם עם אפילפסיה נפטר באופן פתאומי ללא סיבה אחרת שנמצאה. הסיכון גבוה יותר כאשר קיימים פרכוסים טוני־קלוניים שאינם נשלטים היטב.
הדרך המרכזית להפחתת הסיכון היא שיפור השליטה בפרכוסים: נטילת תרופות לפי ההוראות, דיווח על פרכוסים חוזרים, הימנעות מטריגרים מוכרים והגעה למעקב רפואי מסודר. מומלץ לשוחח עם הנוירולוג או הנוירולוגית על הסיכון האישי ועל אמצעי בטיחות מתאימים.
לסיכום
אפילפסיה אינה מחלה אחת בעלת ביטוי אחיד, אלא קבוצה של מצבים המתבטאים בסוגים שונים של פרכוסים. לעיתים התסמין הוא רעד ואובדן הכרה, אך במקרים אחרים הוא עשוי להיות בהייה קצרה, ריח מוזר, תנועה חוזרת או תחושת בלבול.
אבחון נכון מאפשר לזהות את סוג הפרכוס ולבחור את הטיפול המתאים. תרופות, טיפולים מתקדמים ושינויים בהרגלים יכולים לסייע לרבים להגיע לשליטה טובה ולחיים מלאים ופעילים.
הכירו את סימני הפרכוס, למדו כיצד להעניק עזרה ראשונה ושתפו את ההנחיות עם בני המשפחה. במקרה של פרכוס ראשון, פרכוס שנמשך יותר מחמש דקות או קושי בנשימה – חייגו מיד 101 למד״א.
