הרפס גניטלי הוא מחלת מין נפוצה שנגרמת על ידי שני סוגים של נגיף ההרפס סימפלקס (HSV):
- HSV-1, בדרך כלל גורם להרפס בשפתיים, אך יכול גם לגרום להרפס גניטלי.
- HSV-2, בדרך כלל גורם להרפס גניטלי, אך גם יכול לגרום להרפס בשפתיים.
הנגיפים מועברים לרוב דרך מגע אינטימי של עור לעור, אך הם יכולים גם להתפשט דרך נוזלי גוף, כולל חלב אם, רוק, זרע, והפרשות נרתיקיות.
מה זה הרפס גניטלי?
הרפס גניטלי מתאפיין בכיבים כואבים (שלפוחיות מלאות נוזל) שיכולים להתפוצץ ולדלוף נוזלים, מה שיוצר קרום יבש. הכיבים יכולים להופיע באזורים שונים בגוף: סביב הפה (כפי שקורה לעיתים עם HSV-1) או באזורים אינטימיים כמו איברי המין והאנוס (כפי שקורה לרוב עם HSV-2).
תסמינים
הרפס גניטלי עלול להימשך בין 2 ל-20 ימים לאחר החשיפה לנגיף, ומלווה לעיתים בכאב, גירוד, תחושת דקירה או צריבה. הכיבים יכולים להיות בודדים או להופיע כקבוצה של שלפוחיות. במקרים מסוימים, יתפתחו תסמינים נוספים כמו נפיחות בבלוטות הלימפה, כאבי גוף, כאב ראש, וחום.
הגורמים להרפס גניטלי
הרפס גניטלי נגרם כשנגיף ההרפס נכנס לגוף דרך שפשוף בעור או ממברנות ריריות (כמו אלו שנמצאות בפה, ברגליים ובאזורים אינטימיים). הנגיף נשאר בגוף ויכול לשוב ולהתפרץ בהזדמנויות שונות כמו במהלך לחץ, חולי או עייפות.

כיצד מאבחנים הרפס גניטלי?
אם אתה חושד שהייתה לך חשיפה לנגיף או אם יש לך כיבים לא רגילים, מומלץ לפנות לרופא. בדרך כלל, הרופא יאבחן את המחלה באמצעות בדיקה גופנית וייתכן שיבצע בדיקת דגימה מהאזור הפגוע.
טיפול בהרפס גניטלי
למרות שאין תרופה להרפס גניטלי, ניתן לטפל בו באמצעות תרופות אנטי-ויראליות שיכולות להקל על התסמינים, לקצר את זמן ההחלמה ולהפחית את כמות ההתפרצותות. לעיתים, חשוב להקפיד על היגיינה נכונה וללבוש בגדים נוחים שלא לוחצים על האזור הפגוע.
האם הרפס גניטלי משפיע על הריון ולידה?
כן, הרפס גניטלי עשוי להיות מסוכן במקרים של התפרצות פעילה במהלך הלידה. חשוב להתייעץ עם רופא על אפשרויות טיפול במהלך הריון כדי להבטיח לידה בטוחה ובריאה, עם טיפול מתאים.
מה אפשר לעשות כדי למנוע הרפס גניטלי?
השתמש בקונדומים או אמצעי חיץ אחרים במהלך קיום יחסי מין כדי להפחית את הסיכון להדבקה. בנוסף, שימוש קבוע בתרופות אנטי-ויראליות יכול לעזור במניעת העברת הנגיף ממישהו שנושא אותו.

הסיכום
הרפס גניטלי הוא מחלה נפוצה שנגרמת על ידי נגיף ההרפס סימפלקס. למרות שאין לה תרופה, אפשר לנהל אותה באמצעות טיפול נכון. אם אתה חושש שהייתה לך חשיפה לנגיף או סובל מתסמינים לא רגילים, חשוב לפנות לרופא בהקדם.